חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' וילמובסקי

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך 1,569 ₪ המהווה לטענת התובעת את חובו של הנתבע כלפיה בגין שירותי טלפון סלולארי שסיפקה לו.

התובעת תמכה את תביעתה בתצהירו של מר דרור עטר המשמש כמנהל גבייה ואשראי אצלה.

לגרסת התביעה נחתם הסכם עם הנתבע ביום 26.4.01 והונפק לו מספר טלפון,במהלך השנים הונפקו לו עוד 3 מספרים ונעשו שדרוגים שונים למכשירים שברשותו שגררו גם התחייבות חוזית להישאר מנוי ברשת התובעת.

עיקרו של החוב נשוא תיק זה נוצר לטענת התובעת עקב הפרת התחייבות שכזו מצד הנתבע בנוגע למכשיר מסוג סמסונג E250 בגינו התחייב הנתבע ל-36 תשלומים כאשר השדרוג נעשה ביום 27.12.07 (קרי מנוי ל-36 חודשים נוספים) ברם לאחר 7 חודשים הפסיק לשלם והפר לטענת התובעת את התחייבותו.

יתרת החוב היא בגין סכומים (נמוכים יחסית) שבהם חויב הנתבע בגין שימוש ושירותים שונים שקיבל בסמוך לסיום התקשרותו.

התובעת טוענת שניסתה לעשות שימוש בכרטיס האשראי שנמסר לה ע"י הנתבע כאמצעי תשלום ברם הנתבע פנה לחברת האשראי וביטל את הוראת הקבע והחיובים. (יש מחלוקת לגבי חיוב מסוים-האם בוטל או אושר ע"י הנתבע כעולה ממכתב חברת האשראי).

הנתבע מצידו טוען כי ביום 23.7.08 נייד את מספרי המנוי שלו מהתובעת לחברת פלאפון ואישר לחברת האשראי לכבד את החיובים שיגיעו עד ליום הניוד (חשבונית אוגוסט 2008). לטענת הנתבע באותה עת לא רבצה עליו כל התחייבות להמשך התקשרות עם התובעת.

הנתבע טוען כי לאחר חודשים רבים החל לקבל דרישות תשלום מהתובעת שהיו בלתי מפורטות מחד ומאידך לא פנתה התובעת לחברת האשראי. הנתבע טען כי אם אכן רובץ עליו חוב כלשהו הוא מוכן לשלמו ולא התחמק מכך גם בעבר.

לא ניתן שלא להתייחס לעובדות שעלו בחקירתו הנגדית של הנתבע שמצביעות מצד אחד על מחדל או טעות מצידו בכל הנוגע לתהליך הניוד ומאידך מעידות לכאורה גם על נוהל לא ברור בעניין זה שהובא לידיעתו ע"י החברות הסלולאריות המעורבות.

הנתבע אישר שנייד (קרי הפסיק את התקשרותו עם התובעת) ללא שיפנה אליה,יתאם עימה את הדבר ויברר מה הם חובותיו,התחייבויותיו וזכויותיו בעניין זה. הוא טען שחברת פלאפון לקחה על עצמה את הטיפול בעניין ההתנתקות מהתובעת ברם בנמצא אין שום ראיה שהדבר נעשה בכלל ובאופן התואם את ההסכמים עם התובעת בפרט.

לא רק זאת,הנתבע אישר שעשה שימוש בשירותי התובעת לאחר שנייד את המספרים ואישר שאינו יכול להיות בטוח שכל החיובים כובדו לאחר הניוד (אין מחלוקת כי עד הניוד עמד הנתבע בכל התחייבויותיו).

הצדדים הגישו סיכומים בהם חזרו על הטענות הבסיסיות,התובעת התייחסה גם לעלויות שנשאה בהן בקשר להתדיינות והנתבע הגיש תשובה בה התייחס להסכם משנת 2001 (לא רלבנטי) וטען כי השדרוג שבגינו הוא מתבקש לשלם כיום היה בגין מכשיר מקולקל שאותו מסר לתובעת.

הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך סעיף 79א' לחוק בתי המשפט,נוכח הדרך הדיונית שנבחרה אין צורך במתן נימוקים ופסק הדין ייקח בחשבון שיקולי פשרה כגון סיכוי וסיכון זאת לצד הראיות,הטענות ונטלי ההוכחה.

בנסיבותיו של מקרה זה בו לכאורה נראה שהנתבע לא היה מודע לגמרי לתנאים השונים שבהסכמים נלקחו בחשבון גם נוסחו,מורכבותו ואותיותיו הקטנות של הסכם השדרוג מיום 27.12.10.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 900 ₪ בגין התביעה וסך 700 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. בשאר הוצאותיה תישא התובעת בעצמה.

הסכומים הינם בערכם דהיום והנני מאפשר לנתבע לשלמם עד 2.2.11 (הוא רשאי לשלמם בתשלום אחד או במספר תשלומים ובלבד שהכל ישולם עד 2.2.11).

ככל שהסכומים לא ישולמו עד המועד שנקבע,יישאו הם הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וניתן יהיה לבצעם בהוצל"פ (תוך תיקון החוב בהתאם לפסק הדין).

היות ולא התקיים דיון ופסק הדין ניתן ב"פשרה" לא תחול אגרה שנייה.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"א, 02 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.